לאחרונה אני פוגשת זוג שביתם בת הארבע חווה פחד וחרדה, מתקשה להיפרד בגן, מתקשה ללכת לבד לחדר אחר להביא משחק, מסכימה להתקלח רק עם אמא ועוד. המשפחה לא ניפגעה מהמלחמה ישירות, אבל החרדות התעצמו בעקבות אזעקות והאווירה הכללית. כדי לתמוך ילדים בחרדה, כדאי לפעול במספר מישורים, גם בהתאם לשלב ההתפתחותי וסוג החרדה. אדגים זאת דרך אנקדוטות מעבודתי עם זוג זה.
ראשית דיברנו על חשיבות נוכחותם איתה ברוגע יחסי ובאמירה "אני איתך", בניגוד לאוטומט של "הכל בסדר" או "אין מה לפחד כי....". כשהורה נוכח וקשוב ברוגע, הילד חווה ש"המצב לא נורא ככ" כי מישהו יכול לשמוע אותי מבלי להיבהל או לפתור. זו אינה הבנה לוגית בהכרח, אלא תחושת ביטחון שהילדה שואבת מהרוגע ומיעוט המילים של המבוגר. לעיתים נוכחות הורית כזו גם מאפשרת לילד לספר עוד על פחדיו ולפרוק יותר מתח.
בנוסף, דיברנו על חיזוק הבהירות והעקביות בהצבת הגבולות שלהם. ההורים תיארו התנגדויות נחרצות של הילדה וויתורים מצידם, בן היתר בעקבות רצון להתרכך כלפיה בגלל החרדה. המצב בו ילדים 'שולטים' ו'מנהלים' מצבים במקום ההורים, הוא מצב מלחיץ עבורם. ההורים המקסימים הפנימו במהירות, "לקחו מושכות חזרה" והתחברו לתפקידם בשביעון הראשון - מלך ומלכה שמחליטים באהבה עבור הילדה וממעטים בשאלות והסברים.
תוך מספר ימים פחתו ההתנגדויות מתוך הבנה של הילדה שבאהבה ובנחישות, "לא מתכוונים לוותר לה".
הפחתת כמות הבחירה שאנו מאפשרים לילדינו, היא שינוי מרגיע ונחוץ במשפחות רבות בעולמנו המודרני. חשיבה לוגית הנדרשת להחלטות, היא מאמץ שאינו תואם את השלב ההתפתחותי בשביעון הראשון (וגם בשני), ולכן מחלישה את כוחות החיים, מציפה רגשית ופוגעת בתחושת הביטחון של הילדים. לקריאה נוספת על איך להקל על ילדים שמחזיקים שליטה, מוזמנים לבקש ממני את ידיעון 7.
בסיטואציות מעוררות החרדה, למשל הפחד להתקלח בלי אמא, התבקשה יותר הדרגתיות ועדינות, אך גם שם עבדנו על החזרת הסמכות להורים. סמכות מלשון לסמוך, מאפשרת לילדינו להשען על העוגן ההורי ולהירגע. כדי לערב שוב את האב ולא להתקבע באזור ההימנעות של הילדה, הם הודיעו לילדה שהערב יקלחו אותה יחד. באופן הדרגתי התרחקה האם למשימות אחרות, תוך שהיא מידעת את הילדה שהולכת להביא מגבת וכו. שילוב של יותר ממבוגר אחד במשימות הטיפוליות במידת האפשר, הוא תהליך בריא, מאזן ומחזק עבור ילדים.
לגבי הגן, עבדנו על חיזוק הריתמוס (סדר קבוע של פעולות) והכנת הילדה מראש ל"טקס פרידה" עקבי. ריתמוס מאזן ומרגיע עבור ילד, כשם שנשימות ההורה מרגיעות תינוק שנרדם עליו. בתוך הריתמוס טמונה חזרתיות וידיעה מרגיעה עבור הילד של 'הדבר הבא שהולך לקרות'. רתמוס טוב מכיל גם עצירות ו'טקסי יחד משפחתיים' (למשל הדלקת נר לפני האוכל וכיבויו בסוף), שיוצרים תחושת ביטחון ואווירה חמימה של קדושה ורוגע. לפי קים פיין (הוגה ומחבר Simplicity Parenting) - מתוך תחושת "אנחנו חזקה" תצמח בעתיד תחושת "אני חזקה" (עמוד שדרה של מתבגר/בוגר שיעמוד בלחצים חברתיים, יקח החלטות טובות וכו). ההורים תכננו "טקס פרידה" עם הגננת וסיפרו עליו מראש לילדה בפשטות. "אמא תיכנס ותשב לידך כשאת מציירת ציור אחד, ואז תתני יד לגננת ואמא תלך, בסוף היום סבתא תבוא לאסוף". תוך ימים ספורים נהייתה הפרידה קלה יותר.
כשהפרידה המתוכננת מודגמת תמונתית, דרך סיפור, ציור או קופסה קטנה עם אנשים, בתים וכו, יכול הילד לראות בבהירות את הפרידה ו"החזרה ליחד" (סגירת מעגל) בסוף היום, תוך שהוא יודע אפוא אמא/אבא נמצאים כשהוא בגן (למשל אבא בבית ואמא בעבודה). תמונה כזו היא תמונה משרת ביטחון.
עפ"י האנתרופוסופיה, לחוש המגע קשר מהותי לחווית החרדה. מגע פיזי מזין מאפשר לילדים לחוות את הסביבה הפיזית, וגם לחוות ביטחון פנימי. "עור הגוף" מהווה "פתח כניסה" למערכת העצבים, ועל כן המגע חשוב להיתפתחות בריאה בכלל, ולהרגעת החרדה בפרט.
ההורים תארו את הילדה כ"לא אוהבת מגע". הצעתי להם להרגיל אותה בעדינות ובהדרגה, לעיסוי של כפות רגליה עם שמן מרגיע לקראת השינה. הם עדיין בתהליך, אך כבר נראים ניצנים של פתיחות מצד הילדה לעיסוי, במיוחד כשמציעים אותו כשאינה עייפה מידי, וכאשר באופן משחקי הם מעסים גם את כפות רגליהם, כדי לרתום את החיקוי הכה טבעי לילדים בשביעון הראשון. כך גם נוספו לריתמוס הערב, רגעי יחד, רוגע וחיבור.
אסיים בלציין כי כאשר ההורה חווה חרדה אף הוא, ו/או מופעל מאוד רגשית מחרדת הילד, חשוב לטפל בחרדה של ההורה. זאת בן היתר כדי שיוכל לשמש עוגן מרגיע עבור הילדה. לפי דר נאופלד ("איחזו בילדכם"), ילדינו מחוברים אלינו ב"חבל טבור פסיכולוגי", דרכו הם מקבלים תזונה רגשית רוחית. במילים אחרות, יחסי הורה-ילד זו מערכת עצבים שפוגשת מערכת עצבים. אם לא נרגיע את מערכת העצבים שלנו, יהיה לנו קשה לשמש עוגן מרגיע עבור ילדינו, גם אם נאמר את כל המילים הנכונות. המדיטציה של הורות בפשטות היא כלי נהדר לחיזוק המרכז ההורי, להרגעה ולדיוק תגובותינו. מוזמנים לבקש ממני הקלטה או הסבר כתוב כדי להתנסות.
מעבר להתפתחות שכבר תיארתי, ההורים כבר שמו לב שגם הפחדים בזמן אזעקות פחתו והתקצרו.
מאחלת לכולנו שנצליח להרגיע ולהיטיב עם נפשותינו בתקופה מורכבת זו, ובכך נשמש גם עוגן מרגיע ומחזק יותר עבור ילדינו.