כיצד להשתמש בכוח הקסום של "פחות" כדי לחזק את תחושת הבטחון, השמחה והרוגע של ילדינו....
מאת: מרב גרידינגר-סלע
לפני כ 15 שנה נחשפתי לראשונה ל"הורות בפשטות" /Simplicity Parenting, סדרת ספרים וגישה בינלאומית להורות שצמחה מתוך האנתרפוסופיה, מאת קים ג'ון פיין, כאמא לשלשה בבית הספר האנתרופוסופי הותיק Green Meadow Waldorf School בניו יורק ארה"ב.
התאומים שלי (בן ובת) היו אז בכיתה ב' ובני הצעיר בגן. במיוחד כיוון שכמשפחה עוד נשבינו בקסמו של החינוך האנתרפוסופי קודם לכן, וישמנו בבית לא מעט, נפעמתי לגלות עד כמה חידשה ותרמה לי הגישה. התמלאתי השראה לפשט את חיי משפחתי עוד יותר - פחות משחקים/ספרים/בגדים וכו ו/או משחקים פשוטים יותר, פחות אפשרויות/בחירה, יותר רתמוס ביום, פחות חשיפה לעולם המבוגרים/מדיה, פחות עומס יומי/שבועי, ויותר תקשורת הנסמכת על הבנה עמוקה של השלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים.
דרך כל צעד קטן שעשינו בכוון הפשטות, חווינו יותר שלווה, נעימות, שמחה, שת"פ ותקשורת טובה עם הילדים. תחושה של קלות וכייף ! כמדריכה מוסמכת של "הורות בפשטות" ב 12 השנים האחרונות, שמונה מתוכן בארץ, אני חווה ביחד עם הורים רבים טרנספורמציות מרגשות שממלאות את לבי יום יום, ומחזקות את תחושת השליחות שלי לגבי חשיפת הורים למסר חשוב זה.
אוירת ה "יותר מידי, מהר מידי, מוקדם מידי" מאפיינת את חיינו המודרניים והמטריאליסטיים. היא אינה תואמת את קצב התפתחותם הטבעי של ילדינו, ולכן גורמת להם ללחץ/מתח מצטבר ולא בריא. סיפור ההתחלה של "הורות בפשטות" מרתק וממחיש את מהות הגישה. בעבודתו עם ילדים ברחבי העולם, הופתע קים פיין לזהות סמפטומים דומים אצל ילדים מוכי טראומה קשה של מלחמה, למשל במחנות פליטים כמו קמבודיה, ואצל ילדים שחיו חיים מודרניים "רגילים" למשל באנגליה ואוסטרליה. בקרב שני סוגי האוכלוסיות, זיהה קים ילדים עצבנים, מתוחים, חרדים, עם חוסר יכולת לתת אמון במצבים/אנשים חדשים, "בשליטה" מידי, עם כעס שמתפרץ מהר מידי, ועוד. בעוד באזורים מוכי מלחמה סבלו הילדים מפוסט טראומה קשה יותר, הגדיר קים את מה שראה בקרב ילדים מערביים כ"הפרעת לחץ מצטבר"/Cumulative Stress Disorder. הוא הגיע למסקנה כי אוירת "היותר מידי/מהר מידי/מוקדם מידי" בחיי הילדים המערביים, או במילים אחרות "המלחמה הבלתי מוצהרת על הילדות", מפעילים לחצים קטנים שמשפיעים במצטבר בדומה לטראומה אחת גדולה. עם זאת, כשמפחיתים את רמת הלחץ באופן הדרגתי באמצעות האטה ופשטות, פחות פחות פחות...., ניתן לחזק את הילד ולהגיע לריפוי והקלה משמעותיים.
במלים אחרות, כל ילד נולד עם נטיה אשיותית, למשל אקטיבי, חולמני, מתעקש על פרטים/סדר, לוחמן/ווכחן וכו. לחץ מצטבר גורם לעתים קרובות לאותה נטיה להפוך להפרעה התנהגותית -- הילד האקטיבי הופך להיפר אקטיבי/ ADHD, החולמני מתנתק להפרעת קשב וריכוז מסוג ADD, הלוחמן/ווכחן להפרעת התנגדות/התרסה/ ODD, המתעקש על פרטים/סדר לאובססיבי/OCD וכו.
עם זאת, בעזרת פשטות, יכול הילד לנוע חזרה על גבי הספקטרום מהפרעה התנהגותית לנטיה אשיותית בלבד. ועם עוד פשטות, תוכל אף "הנטיה האשיותית" להתבטא כ"כשרונו/מתנתו" של אותו ילד. למשל, הילד ההיפראקטיבי שהפריע למוריו, הוריו ו/או חבריו כי לעתים קרובות אמר או עשה את הדבר הלא נכון בזמן או במקום הלא נכון, יהפוך לאקטיבי בצורה חיובית יותר, ויפנה את האנרגיות הרבות שלו כדי לעשות/לומר את הדבר הנכון בזמן ובמקום הנכון ובכך יעזור במקום להפריע. בארה"ב נוסתה תאוריה זו בהצלחה עם עשרות ילדים שהוגדרו כהיפראקטיביים/ ADHD שאינם מתפקדים קלינית clinically dysfunctional.
בשת"פ של מורים והורים, טופלו הילדים באמצעות פשטות - פחות עומס סביבתי, פחות עומס בסדר יום פעילויות מתוכננות/ש"ב וכו, הוראות ברורות והדרגתיות יותר, תזונה פשוטה יותר/מעובדת פחות, פחות מדיה, סנון עולם המבוגרים ועוד - וכעבור כ 4 חודשים, חזרו כ- 75% מהם "לתפקד קלינית" או במלים אחרות להיות אקטיביים בצורה בריאה, ללא שימוש בתרופות כלשהן. מדהים! בעבודתינו, חווים
הקולגות שלי ואני תוצאות דומות עם ילדים היפראקטיביים או עם נטיה להיפראקטיביות, שהוריהם מתחברים ומוכנים לעבוד עם הכלי האפקטיבי של הפשטות!
אז איך כל זה עובד?
על כך נכתבו שני ספרים מעולים שטרם תורגמו לעברית – Simplicity Parenting ו Soul of Discipline, שהראשון שבהם תורגם ל 40 שפות. "הורות בפשטות" ממחישה לנו כיצד "פחות זה בעצם יותר" במספר תחומים.
לדוגמה, בתחום הסביבה הפיזית, כשלילד/ה יש פחות צעצועים/משחקים/חפצים, הוא שוקע במשחק עמוק יותר, יצירתי יותר, דמיוני יותר, שכל כך חיוני ובריא להתפתחותו במקום קופצנות מדבר לדבר כשיש יותר מידי. גם שתוף הפעולה קל וטבעי יותר כשהסביבה עמוסה פחות.
בספרו מספר קים על זוג הורים שהתלוננו על מריבות מתישות בן שני אחים (גילאי 4 ו- 6) שנטייתם האשיותית היתה מאוד שונה. האחד היה מאוד אקטיבי ואהב "לפרק ולפזר", ואילו השניה נרגעה רק כשהפריטים היו מסודרים באופן מסוים שהיה חשוב לה. על הבדל זה התנגחו בינהם המון, הוא פיזר והיא התרגזה ונסתה להחזיר לסידור הקודם, וחוזר חלילה. לילה אחד נכנסו הוריהם (בהדרכתו של קים) לחדר המשחקים, וניפו כ 80% (כן 80%!) מהמשחקים/פריטים.למחרת נכנסו שני הילדים לחדר, הגדולה אמרה "תודה" מבלי להיות מודעת בדיוק על מה ולמה, ושניהם שקעו במשחק עמוק ושליו. מאותו יום פחתה כמות המריבות דרמטית, בן היתר ממהסיבה הפשוטה שאת הבלאגן שעשה האחד יכלה אחותו להסדיר בקלות בזכות הכמות המופחתת של האנשים, מכוניות, קוביות וכו. למעשה, על בסיס השוני האשיותי שלהם, הם שחקו ושתפו פעולה בנועם. רבות אני שומעת מהורים המתנסים בהפשטת הסביבה הפיזית של ילדיהם, על ירידה דרמטית בכמות המריבות, בנוסף להשגת משחק עמוק, יצירתי, שליו ורגוע יותר.
כאמור "פחות זה בעצם יותר" במספר תחומים: ככל שאנחנו המבוגרים מדברים פחות, אנחנו נוכחים וקשובים לילדינו יותר, וכתוצאה מכך הקשר שלנו איתם טוב יותר; ככל שאנחנו עמוסים/מתרוצצים פחות, יש לנו יותר זמן כמשפחה לתקשורת רגועה וטובה (ברגעים ש"בין לבין"), ולילדים יש יותר זמן ליצירתיות ויוזמה שכה משמעותיות להתפתחותם, ושדרכן גם ייטיבו לגלות מי הם; ככל שאנחנו מול מסכים פחות, מתאפשר לנו יותר קשר אנושי אמיתי, פיתוח כישורים חברתיים, יצירה, דמיון, תנועה פיזית בריאה ועוד ועוד.
בהקשר לאותו "לחץ המצטבר" שתואר לעיל, עם הפחתת העומס בתחומי החיים השונים, מתאפשרים לילדים "רגעי שחרור לחץ" --- בזמנים ש"בין לבין", כשלא מתרוצצים לפעילות הבאה, לא תקועים מול מסך ולא מוצפים במידע/מלל, "מעכלים הילדים את יומם" ברוגע, דרך משחק דמיוני, כתיבת יומן, יצירה/אומנות, שיתוף הורה/חבר במה שהיה, הוצאת אנרגיה פיזית ועוד. כשלילד יש מספיק "נקודות שחרור לחץ" במהלך היום, הוא נרדם בקלות וישן שינה איכותית יותר, והוא בריא יותר בנפשו ומשתף יותר פעולה.
דוגמה לתחום נוסף בו מהותי לפשט, היא "כמות האפשרויות/החלטות". עיקר ההתפתותו של הקורטקס הקדמי במוחם של ילדינו, העוסק בחשיבה לוגית ובסיבה/תוצאה, מתרחש אחרי גיל 14, בשביעון השלישי לפי רודולף שטיינר. עם כל רצונינו הטוב כהורים לאפשר לילדינו יכולת ביטוי עצמי דרך אפשרויות בחירה, בן היתר כי דמוקרטיה ובחירה חופשית הם ערכים עבורינו, מגוון האפשרויות/בחירות הרב שאנו מאפשרים מגיל צעיר, מעמיס מאוד על הילדים. למרות שאינטואיטיבית נדמה לנו לעתים קרובות ההיפך, ריבוי הבחירה אינו מחזק אותם ואינו עוזר להם לבטא ולגלות את עצמם. להיפך, ריבוי הבחירה מבלבל, מציף רגשית ומחליש, כי הם עוד לא מוכנים לו התפתחותית. זאת בעוד סמכות יציבה ואוהבת, המצמצמת עבורם עיסוק בהחלטות ולוגיקה, מאפשרת להם להרגע, לזרום ולשתף פעולה, להיות בגוף
וברגש, ולצמוח ולגלות מי הם באופן טבעי ובריא.
דמיינו שתיל שמנסה להתפתח/לצמוח בסביבה עמוסה/צפופה מידי של צמחים ועשבים שוטים, לעומת שתיל שסביבבתו נקיה ומטופחת - איזה שתיל ימצה את יכולת הצמיחה וההתפתחות שלו?
באחת מהרצאותיו, מספר קים על אמא שנכנסה לספריה עם ביתה הצעירה. הילדה המצוברחת התישבה בחוסר חשק על הרצפה, בעוד האם מנסה לדובב אותה בהצעות: "את רוצה שנעלה לאזור המחשבים? את רוצה שניגש לאזור היצירה? את רוצה שנחפש את ספר ההמשך לספר שקראנו אתמול? את רוצה שנצא לגינה?". ככל שרבו כמות ההצעות/שאלות, כך נהיתה הילדה מתוסכלת יותר
ובשלב מסוים אף פרצה בבכי. ככל שבכתה יותר, הוסיפה האם הנבוכה ומלאת הכוונות הטובות בשאלות: "יש אולי משהו שלא הצעתי שרצית לעשות?". הספרנית המבוגרת והמנוסה שצפתה במתרחש ניגשה אל הילדה, התכופפה והישירה אליה מבט, הושיטה לה יד בטוחה ואמרה : "את רואהאת המדף ההוא שנפלו ממנו הספרים? אני זקוקה לעזרה בלסדר אותם. בואי איתי ונסדר יחד". הילדה
ניגבה את דמעותיה, נתנה לספרנית יד וצעדה איתה בבטחה וברוגע למשימתן המשותפת.
פעמים רבות צפיתי בתופעה דומה באיסוף מבית הספר או הגן – הורים מלאי כוונות טובות מרבים בשאלות המופנות אל ילד/ה מותשים אחרי יום של אינטראקציות חברתיות ולימודיות – "תרצי ללכת לסבתא? לים? למכולת? לחברה? לגן שעשועים? ליער?", וככל שההורים מציעים יותר, הילד או הילדה מבולבלים ומתוסכלים יותר, כאשר כל שהיו צריכים באותו רגע זו אמירה פשוטה כגון "הולכים לסבתא".
במאמר אחד לא ניתן להעמיק במשמעותה של הפשטות בכל תחום, ובוואדי שלא בתחום הצבת הגבולות האוהבת, Soul of Discipline, שראוי למאמר נפרד. בעבודתי עם הורים רבים ומנסיוני האישי כאם, אני חווה יום יום כיצד עוזרת לנו הפשטות לחזק את תחושת הביטחון, האמון והאורינטציה של ילדינו, ומאפשרת להם להיות יותר רגועים, שמחים ומשתפי פעולה. אנחנו גם חווים שוב ושוב שאף פעם לא מאוחר מידי! לא משנה עד כמה שונים רעיונות הפשטות מהאופן בו אנו חיים כרגע ו/או עד כמה גדולים יחסית כבר ילדינו, תמיד נוכל באמצעות שינויים קטנים והדרגתיים בכוון הפשטות, להביא לבתינו יותר קלות, רוגע, ושמחה. לראיה, ל"הורות בפשטות" סיפורים מעוררי השראה רבים על הורים שהצליחו לעזור למתבגרים שלהם למצוא איזון מחדש, ריפוי וקשר באמצעות פשטות.
אסיים בסיפור על אם למתבגרת בת , 16 שבמשך תקופה ארוכה התקשתה להתמודד עם הסתגרותה של בתה, מצב רוחה הירוד והתנהגותה האגרסיבית בבית. הנערה היתה ספורטאית מחוננת, שחתה באימונים שבעה ימים בשבוע והשתתפה בתחרויות רבות. הנערה אהבה מאוד את פעילותה הספורטיבית, ועם זאת חשה האם שמשהו עמוק אינו כשורה. כשפנתה האם אל בתה בעניין, התכנסה הנערה עוד יותר, ולעתים אף התפרצה בזעם ובגסות על אימה.
ב"הורות בפשטות", אנחנו מגדירים התנהגות בעייתית של ילד/ה כ"חום של הנשמה"/Soul Fever. גם נושא זה ראוי למאמר נפרד, רק אומר שההגבלה לחום פיזי של הגוף/מחלה היא מאירת עיניים. כשילד חולה פיזית, טבעי לנו לגמרי לחוש אמפתיה, להאט ואף לעצור את החיים, לכסות בשמיכה, להשקות בתה, ולחכות בסבלנות שהחום ימצה את עצמו והילד יחווה אותו, בידעינו שהילד יצא ממנו מחוזק. גם החזרה שלנו לשיגרה היא בד"כ הדרגתית. כשילד לא מרגיש טוב נפשית/רגשית, קשה לנו לעתים קרובות לשים לב/לזהות זאת מבעד למסכת ההתנהגות המכעיסה, ולכן קשה לנו למצוא אמפתיה.
אותה אם, בתמיכתו של קים, הפנימה את רעיון ה"חום של הנשמה" וטיפלה בו כפי שמטפלים בחום פיזי – לעצור, לשים לב, לשאול את עצמה מדוע ביתה המומה/מוצפת, להאט ולאפשר ל"חום" למצות את עצמו ולילדה לחוות אותו, להציע אהבה. היא שכנעה את ביתה ששתיהן תקחנה סופ"ש בו הילדה לא תשתתף באימונים/תחרויות או כל פעילות, ובו גם האם תימנע מפעילות. זמן פשוט בשקט בבית. תחילה חשדה הנערה שאולי מדובר בעונש אבל משהבינה שלא, שתפה פעולה. באותו סופ"ש היו שרועות השתיים הרבה על הספה יחד ופשוט נרגעו. בתוך אותו הרוגע, נפתחה הנערה והחלה לשתף את אימה ברבים מהקשיים שחוותה לאחרונה –לימודית, חברתית ועוד. האם הקשיבה הרבה, לא ניסתה לפתור, אלא פשוט היתה בנוכחות מלאה. אותו עומס נפשי/רגשי שהצטבר אצל הבת, הלך והשתחרר אט אט, ובין היתר תכננו השתיים כיצד כדאי שתחזור הנערה לשגרה באופן הדרגתי, כדי לאפשר לעצמה עוד זמן להתחזקות. הן גם שוחחו על כיצד
תוכל לבנות לעצמה שיגרה בטווח הרחוק יותר, המאפשרת יותר "רגעי שחרור לחץ" באופן קבוע. עצם המנוחה והשיתוף היו מרפאים עבור הנערה ואיפשרו לה למצוא כוחות בתוך עצמה כדי להמשיך ולהתמודד בצורה טובה יותר. למעשה היא היתה זקוקה רק להאטה והקשבה, לפשטות ולמרווח נשימה.
לסכום, אוירת "היותר מידי, מהר מידי, מוקדם מידי", לוחצת לעתים קרובות על משפחותינו ומוציאה אותן מאיזון. היא דוחפת אותנו להתיחס לילדות כ"הזדמנות להעשרה", כאשר למעשה ההזדמנות האמיתית היא להתפתחות טבעית ובריאה ולגילוי עצמי הדרגתי. הפשטות אינה המטרה –היא הכלי דרכו נוכל להתחבר מחדש לערכים העמוקים שלנו, לתקוותינו ולחלומותינו כמשפחה. הפשטות
מאפשרת מרחב בו קשר ותקשורת אמיתיים יכולים להתפתח, בו שלווה וזרימה מתאפשרות, ובו אדם יכול לצמוח ולהתגלות.
מרב גרידינגר-סלע היא פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית בעלת תואר שני בטיפול מאוניברסיטת ניו-יורק NYU , מדריכת הורות מוסמכת לפי "הורות בפשטות" ברוח האנתרופוסופיה, ובעלת הכשרה למדריכי הורות לפי הגישה.
לקריאת מאמרים נוספים בתחום ההורות.
ולפרטים נוספים לגבי הכשרת מדריכי הורות בפשטות, למטפלים, אנשי חינוך והורים.