כיצד להקל על יריבות אחים באמצעות חיזוק האמתפיה בין האחים?

כשבית מתקשה עם יריבות אחים, אחד הנושאים המרתקים שאנו עוסקים בו בקורס הורות בפשטות, לרוב נוטים ההורים באופן טבעי לעסוק ב"טיפול במריבות" עצמן. לא פחות חשובה מכך, אם לא יותר, היא ההתכוונונת ל"חיזוק האמפתיה" בין האחים (מה שכמובן מחליש את היריבות).

רבים אינם מודעים לכך שאמפתיה נלמדת בעיקר דרך חוויה.

ילד/ה יהיו אמפתיים יותר לאח/ות/חבר, ככל שיחוו יותר אמפתיה בעצמם.

לכן זה לרוב פחות אפקטיבי "לדבר על" האמפתיה --- 'חשוב שנתחשב זה בזה' או 'שמת לב לאיך הוא הרגיש כש...".

לעומת זאת, כשהורה מבלה יותר זמן של נוכחות וחיבור עם ילד/ה (במיוחד ילד שנוטה לפגוע באח/ות), לרוב ניראה רגיעה בעוצמת היריבות. מדובר על "ביחד" הורה-ילד שקורה "מסביב" ולאו דוקא בזמן המריבה, וזהו זמן בו הילד/ה חווים אמפתיה וכתוצאה בן היתר "מתרככים" ביחסם לאחיהם.

כיוון שגורם מרכזי ליריבות אחים הוא "מלחמה על מקומי היחודי במשפחה", זמן אישי עם הורה, נותן גם מענה לצורך משמעותי זה. זהו זמן בו ההורה מתכוונן אל ו"רואה" את היחודיות של אותו ילד, ובכך גם עוזר לו להפחית את הצורך "להתחרות באחיו".

בכללי, תגובות יותר חומלות ופחות כועסות של הורה אל ילד/ה, מחזקות את יכולתו/ה של אותו ילד להיות חומל לאחיו.

לעתים קרובות הילד ש"פוגע באחיו", יחווה יותר כעס הורי, שעלול להגביר את הפגיעה באח/ות. אם נעצור את "כדור השלג השלילי" הזה, ונצליח "לגרד" מעט יותר חמלה גם כלפי "הפוגע", ניטיב את המצב.

בגיוס חמלה הורית ברגעים שבהם היא הכי פחות זמינה לנו, תומכת מאוד המדיטציה של הורות בפשטות לתגובה של חמלה ואהבה (כיתבו לי בפרטי אם תרצו שאשלח לכם אותה).

לאחרונה שוחחתי עם אם יקרה שאני מלווה, והתרגשנו לראות יחד את גילויי האמתפיה המתחזקים של בת ה 6 שלה כלפי אחותה בת ה 4. הגדולה מסבירה לקטנה בסבלנות מה קורה, תומכת, עוזרת ושמחה וגאה כשהקטנה צולחת אתגר חדש. זהו שינוי חד לאחר תקופה לא פשוטה ומתמשכת בה היריבות היתה חזקה, והגדולה התנכלה לקטנה, לעגה לה, קנאה בה לרוב, ואף לעתים הכתה אותה פיזית. כשחיפשנו יחד להבין כיצד תרמה האם להתפתחות המשמחת הזו, שמנו לב כיצד לאחרונה היא/האם סובלנית הרבה יותר אל הגדולה (בעקבות עבודה שעשינו, כולל המדיטציה), מבלה איתה יותר "זמן אישי" בכך שאפילו מאפשרת לה יום חופש מהגן מידי פעם, וגם מפרידה את המריבות באופן יותר נייטרלי (עם פחות כעס דוקא על הגדולה). השינוי החד, שנuבע בעיקר מכך שהגדולה חווה יותר אמפתיה הורית, מרגיש ממש כמו פלא.

בנוסף, עוזר לתת לילד/ה הזדמנות לבטא את הכעס או הקנאה כלפי האח/ות, באופן ובזמן לגיטימי.

למשל, בזמן רגוע לפני השינה, נספר לילד/ה כיצד גם אנחנו כעסנו בילדות על אח/ות. שיתוף כזה יאפשר לילד/ה "לשפוך את ליבם", ולספר עוד, למשל על כמה האח/ות מעצבנים.

שיתוף כזה, שהורים רבים נוטים "לחסום" באוטומט, כי קשה להם להקשיב לו, משחרר את הילד מתחושות קשות (ואולי גם מאשמה).

כיוון שמערכת היחסים בין האחים אמביוולנטית, ויש בה גם כעס/אנטיפתיה וגם אהבה/חברות, כאשר הילד/ה מקבל הזדמנות לבטא את כעסו, מתפנה אצלו שוב "מקום" לחלק האוהב והחברי של הקשר. סיכוי טוב שאחרי "פריקה" כזו, יוכל מחר לשחק שוב בנחת ובחברות טובה עם אחיו.

אמפתיה ויכולת לראות את האחר, מתפתחת בעיקר החל מהשביעון השני, מגיל 7 והלאה. וגם אז הדרך ארוכה "להתפתחות של אותה אמפתיה".

כשהורה מודע לכך ש"אין טעם" לצפות לאמפתיה בגיל צעיר יותר, פוחתים אכזבתו וכעסו על הילד "שפגע". כך יוכל ההורה להיות ביותר חמלה אל "הילד הפוגע", ובכך לעזור יותר בהפחתת היריבות.

כתבו לי בפרטי אם מעוניינים שאשלח לכם את דף המידע של הורות בפשטות, שמכיל עוד אנקדוטות וכלים מועילים להתמודדות עם יריבות אחים.

מי יתן ונצליח להגביר ולחזק את החמלה והחברות בין ילדינו, ובכך אט אט גם בעולמינו בכלל...

ולמי שמעוניין/ת, נותרו מקומות אחרונים ממש בקורס הורות בפשטות, וההרשמה כבר לקראת סגירה, מרב, 0544462550