על כוחו המאזן והמרפא של "המרחב החי" ביננו לבין ילדינו...
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
משתפת בסיפור מרגש על אב, שהפנים את העיקרון של לסמוך על "המרחב החי" שביננו לבין ילדינו --- מרחב מרגיע של קשר, זרימה ופשטות, שאינו תלוי עשייה או מלים. מרחב של being, שבו "פחות זה בעצם יותר". "מרחב חי" זה, הוא דרך נוספת לתאר את ה"נוכחות האוהבת" שבמהותה של הורות בפשטות, שמחזקת את הביטחון של ילדינו ואת יכולתם להיות רגועים, שמחים ומשתפי פעולה.
*אפשר עוד להצטרף לקורס שיפתח אחרי החגים, מרב 0544462550*
אחה"צ נחבלה במפתיע ביתו בת השנתיים ונחתכה בשפה. מחשש שתזדקק לתפרים, החליטו ההורים שהאב יקח אותה למרפאה בדחיפות. תוך כדי, נכנסה אחותה הגדולה (בת 5) להתקף זעם וצרחות, והתעקשה להצטרף אל אביה ואל אחותה, למרות שההורים תכננו שתישאר. האנסטינקט המיידי לפיו כמעט פעל האב, היה לצאת בנחישות עם הקטנה, ולומר לגדולה בכעס שהיא נישארת ושלא תפריע כשאחותה זקוקה לטיפול. למרות זאת, עצר האב את האוטומט, שם לב שהשפה של הקטנה כבר כמעט לא מדממת והבין שכמה דקות לא ישנו. הוא התבונן בשקט בביתו הגדולה שנתלית עליו צועקת, התישב והמשיך להביט בה בחמלה. בהדרגה נחלשו הצעקות, והילדה פרצה בבכי. כשהוא עדיין יושב, שאל אותה האב אם היא רוצה חיבוק. ביתו ה עליו ראש, בכתה עוד קצת בזרועותיו ונירדמה.
בכך שנישאר לנכוח בשקט לצד ביתו, סמך האב על "המרחב החי" שבינהם, מרחב בו זורמים אנרגיה וקשר חיובי ומרגיע. בכך שהוא נירגע לתוך "המרחב החי" המשותף (כשהבין שאין דחיפות והתישב), הוא איפשר גם לביתו להירגע לתוך אותו מרחב, לפרוק עוד מתח ודמעות, ולהתאזן בחזרה. טוב עשה שלא ניסה "לפתור" את מצוקתה בהצעות כגון, "תבואו שתיכן איתי", "אמא תיקנה לך גלידה" וכו וכו, שכניראה היו רק מחריפות את התסכול והפחד. כשאנחנו לא מנסים לפתור, המסר הלא מדובר הוא "שהמצב אינו נורא ככ" ושאפשר להירגע.
את קורס ההכשרה של הורות בפשטות, וגם את הפרקטיקום, סיכמנו השנה בין היתר בשיח על אותו "מרחב חי", אנרגתי ומרפא, שהרבה טוב קורה כשאנו פשוט סומכים עליו.כל שנה אני נפעמת מהאופן העמוק והתבונתי, בו מלווים בוגרי/ות הכשרת הורות בפשטות, הורים. *נותרו מקומות בקורס הקרב, הזדמנות ללמוד גישה שמסייעת להורים רבים בעולם להביא הביתה יותר שמחה, רוגע ושתוף פעולה --- דרך נוכחות, האטה, הקשבה עמוקה וקשר חיובי, מרב 0544462550*
מפגש בין הורה וילד הוא מפגש של מערכת עצבים עם מערכת עצבים. כשם שמפגש זה עלול להדרדר לכדור שלג שלילי של לחץ וכעס, הוא גם יכול להתפתח לכדור שלג חיובי של הרגעה וויסות. תנועה פנימית עדינה, של אפילו רק טיפונת הפחתת לחץ/כעס מצד ההורה, יכולה להתחיל להניע את כדור השלג לכוון חיובי, כמו בדוגמה של האב למעלה. לתנועה זו ערך עצום, כיוון שדוקא ברגעים בהם ילדינו הכי בחוסר איזון, לנו הכי קשה לגייס חמלה, כאשר דוקא ברגעים אלו הם הכי זקוקים לחמלה שלנו כדי להתאזן מחדש.
*המדיטציה של הורות בפשטות נועדה לעזור לנו לגייס מעט חמלה ברגעים בהם היא הכי פחות נגישה לנו. כיתבו לי בפרטי אם תרצו שאשלח לכם אותה.*
עולמינו המודרני מאופיין באוירה של הרבה מידי, מהר מידי מוקדם מידי ("המלחמה הבלתי מוצהרת על הילדות" לפי קים פיין, הוגה הורות בפשטות). כשילד אומר שמשעמם לו, אנחנו ממהרים להציע פתרונות, וכשילד נע באי נוחות בכסא האחורי של הרכב, אנחנו שולפים אייפד. מה יקרה אם נשתהה שם קצת? לא נתעלם, נכיר בקושי של הילד במבט רך או במעט מילים - "אני רואה שקשה לך כרגע", אבל גם לא נמהר למלא את החלל בפתרונות או במילים רבות. נסמוך על "המרחב החי" ביננו, שכשאנו נרגעים לתוכו, מאפשר הירגעות הדדית. זהו מרחב בריא למערכות העצבים שלהם ושלנו, שמחזק את הקשר שלנו איתם, בזכות יכולתינו לשהות איתם ב being רואה ואוהב. מתוך המרחב המשותף, יגלה הילד לעתים קרובות יצירתיות שתאפשר לו "לצאת מהשיעמום" ביוזמתו ובכוחותיו.
מודעות זו ל"מרחב החי" שבנינו, רלוונטית גם להתמודדות עם מסכים. מחקר לגבי נערות ואימותיהן לפני מבחן מלחיץ, הראה שרק בקרב הנערות שדיברו עם אימן (בניגוד לאלו שהתכתבו עם אמא בהודעות טקסט), הייתה ירידה בהורמוני הלחץ, ועליה בהורמוני ההיקשרות המרגיעים. חיבור דיגיטלי הוא תחליף לא מספק לתקשורת אמיתית, שכוללת ביטחון שאנחנו מוזמנים להיות קיימים בנוכחותו של האחר, ושמורגשת באמצעות החמימות בקול ובמבט וכו.
בספר "איחזו בילדכם", מתוארת "האנטימיות הדיגיטלית" כ"אוכל ריק" שאינו מזין ומספק. לכן ילדים ונוער נמשכים לעוד ועוד ממנו (כמו עוגיה). לטענת הכותבים, הזמן הטוב ביותר לחיבורים דיגיטליים הוא אחרי זמנים של קשר אנושי חם. כדי להגן ולטפח זמנים של קשר מספק, כדאי ליצור בבית מרחבים וזמנים "נטולי מסך" --- "איים של קשר" --- למשל ארוחות, זמני משפחה, וזמני הכנה לשינה, הם זמנים חשובים ל"ניקיון מסכים", גם כדי לאפשר קשר אמיתי, וגם כדי להפחית תלות ואובססיביות כלפי המסכים.
ביכולתינו לחזק את ילדינו לקראת "שוטטותם" בעולמות האונליין, באמצעות נוכחות אוהבת וקשר חיובי (אותו "מרחב חי" של being משותף). הספר מתאר העדפה לשימוש במסך כ"מנה אחרונה", שרצוי שתגיע אחרי שהילד/נער "שבע" יחסית מקשר אמיתי, חיובי ומאזן. באופן זה, פוחת הסיכוי שיתמכרו ו/או יאבדו את חוט השידרה הפנימי, ששומר עליהם בפני פגיעות והתמכרויות בעולמות דיגיטליים אלו.
*מאחלת לכולנו שנצליח להאט, לסמוך על "המרחב החי" שביננו לבין ילדינו, ושע"י כך נחזק חיבור, איזון וריפוי במשפחתינו ובעולמינו *
*לפרטים נוספים על ההכשרה של הורות בפשטות - *
*מרב 0544462550*
תגובות