top of page

כיצד לחזק את תחושת הביטחון של ילדינו והקשר שלנו איתם, דרך מפגש אוהב עם ילדינו הפנימיים

לאחרונה פגשתי בקליניקה אם, ששיתפה שכשבתה מתוסכלת ובוכה, האם מתרחקת כיוון שהיא מרגישה שהילדה מגזימה. "אף אחד לא הקשיב לי כשהייתי עצובה, ועל דברים קשים בהרבה" (היא גדלה בבית אלים), "אז על מה היא מתלוננת?". האם גם דיברה על זעם בתוכה בהקשר הזה. האם כמעט ולא הביעה רגש בשיחתינו, ודאגתי לגבי יכולת הצמיחה שלה וההתקרבות בנוכחות אוהבת ובהקשבה אל ביתה.

היה לי ברור שזה נחוץ !

כשעלה זיכרון, הצעתי לה להאט, להתבונן במיינדפולנס, ולהתקרב אל הילדה שהיא היתה ושחוותה את הכאב שלה לבד. תוך דקות, היא פרצה בבכי עמוק (הופתעתי מהמהירות והעוצמה כיוון שהיינו בתחילת דרכנו המשותפת וכיוון שנראתה מרוחקת מרגשותיה). משם התאפשר לה להיות נוכחת בחמלה עבור הילדה הפנימית, תוך עשיית מקום לכאב של הילדה, בנוכחותה הבוגרת של האם ובנוכחותי. העברתי דרכה מסר לילדה ש"לא כך היה צריך להיות, ושהקושי לא היה באחריותה", זאת כדי להקל על האשמה שלעיתים קרובות מופנמת ע"י ילדים במצבים כאלו. אמירה זו עוררה גל דמעות נוסף, משחרר ומקל.

במיפגש הבא שיתפה האם, שבאותו שבוע כשהבת היתה מתוסכלת, במקום להתרחק כרגיל, היא התיישבה לידה ו'פשוט' הקשיבה לה.

לא דיברנו עדיין על כלים בתקשורת ההורית, התואמים את שלב התפתחותה של הילדה. זה קרה אורגנית בזכות הפגישה עם הילדה הפנימית, שאיפשרה את "הפרדת הסיפור של האם משל ביתה". מאוד התרגשתי!


כאשר אנו פוגשים את הילדים הפנימיים, אנחנו לא יכולים לקחת מהם את הכאב שחוו, אבל כן יכולים לדאוג

שלא יחוו אותו לבד יותר. וזה המון --- זהו מפגש עם אכויות ריפוי עמוק עבור הילד/ה הפנימי/ת, שבמקביל מחזק גם את נוכחות ה"אני הבוגר/ת" שנוכח שם עבור הילד/ה הפנימי/ת. כך מתחזק אותו מרכז בוגר גם ב"חיים האמיתיים", וההורה מגיב לילדיו מתוך מרכז הורי מרגיע, ולא מתוך אוטומטים שאחכ מתחרטים עליהם. כולנו מכירים איך ברגע קשה, "ניפלט" לנו כלפי ילדינו, משפט שנאמר לנו בילדותינו, ושהבטחנו לעצמינו שלעולם לא נאמר לילדינו. משפט שאינו תואם את ערכינו היום!

אותם רגעי אוטומט מצערים פוחתים, ככל ש"המרכז הבוגר" של ההורה מתחזק ו"מנהל את הסיטואציה", במקום החלק האוטומטי (העצבני, הנעלב וכו). זו צמיחה חשובה שמיתאפשרת מתוך מפגשי חמלה עם ילדינו הפנימיים !


לא תמיד הילדים הפנימיים זמינים לנו ככ. לעתים הם מוסתרים ע"י חלקים חיצוניים יותר, כגון חלקים מנתקים, בקורתיים, תוקפנים וכו. התבוננות בחלקים אלו, תאפשר להם להרפות, ולנו להגיע אל הילד/ה הפנימי/ת. בהכשרה של מדריכי הורות בפשטות, אנחנו לומדותים להתבונן באותם חלקים מפרידים (וגם מגנים), כדי לאפשר להם להרפות מעט ברגע קשה (לכעוס קצת פחות למשל). כתוצאה, המרכז הבוגר "לוקח פיקוד", וילדינו פוגשים הורה יציב ושליו יותר, שעוזר להם להתאזן. רגע כזה הוא יקר, כיוון שכשהילדים בחוסר איזון גדול (התנהגות קשה), הם הכי זקוקים לחמלה שלנו כדי להתאזן מחדש. אם ברגע כזה נצליח להכניס מעט אויר ולגייס אפילו טיפת חמלה, זה מרגיע כמו קסם ! כמו במיקרה של האם שפתאום "ישבה ופשוט הקשיבה" !


לעיתים "רק" להיזכר ולספר על ילדותינו, מאפשר הקלה וטרנספורמציה, ולכן מומלץ "לאוורר את סיפורי הילדות שלנו" עם מישהו קרוב.


בהורות בפשטות אנחנו מתרגלותים מדיטציה לתגובה של חמלה ואהבה, שעוזרת לנו לחזק את המרכז הבוגר שלנו מול ילדינו ברגעים הכי קשים. רוגע, דיוק בתגובה והמון יצירתיות הורית צומחים מתוך תירגול זה. אם אתם מעונינים להכיר את המדיטציה הזו, כיתבו לי ואשמח לשלוח הסבר כתוב ו/או הקלטה.


אסיים בסיפור נוסף על אב שפגשתי, שהיה מודאג מאוד מהדינמיקה החברתית של בנו בן השבע --- למשל כשהוא "לוחץ" על חבר להיפגש כשהחבר לא נראה מעוניין, או כשהוא לא יוזם במשחק עם חברים ועוד. יחד הבנו שהאב מפחד שבנו יחווה דחיה חברתית, ולכן הוא מתערב ומביע בלחץ את דעתו ועצותיו ("אולי אל תתקשר לחבר שוב" וכו) . הסתבר שהחלק של האב שמפחד מדחיה מוכר לו מילדותו שלו. בכיתה ב' צפה בילד מקובל מארגן חרם על ילד חלש חברתית, כאשר הוא עצמו פחד להגן על החלש ו"זרם" עם המתעללים. באמצעות דמיון מודרך, שהינו בחמלה עם הילד הפנימי המפוחד בסיטואצית החרם, ואיפשרנו לו להרגיש פחות לבד. ובחיים האמיתיים, פחתה אט אט רמת הדאגה של האב לבנו, והוא הצליח פשוט להקשיב לו, מבלי לקפוץ למסקנות או עצות. במיוחד בנושאים חברתיים וגם בכלל, חשוב שנזכור שההקשבה הנקייה שלנו, היא המחזקת ביותר עבור ילדינו. כשאנו מדברים יותר, אנחנו מקשיבים פחות, ועלולים לנסות להשפיע באופן שאינו מדויק ורלוונטי להווה אלא מונע מהעבר שלנו. כשזה קורה, ילדינו עלולים להרגיש שלא סומכים עליהם ובטחונם העצמי עלול להיפגע. לעומת זאת, כשאנו מצליחים להקשיב באמת, ילדינו כבר לא מרגישים לבד בקושי, והם מקבלים תחושה שהמצב לא קשה ככ (כי עובדה שאמא/אבא מצליחים להקשיב מבלי להילחץ). הם גם מועצמים, ומחזקים חוט שידרה פנימי, שמאפשר להם "לפתור" יצירתית מתוכם.


מאחלת לכולנו שנצליח לפגוש את ילדינו הפנימיים בחמלה, ובכך להצמיח ולחזק את נוכחותינו האוהבת עבור ילדינו בהווה, ולאפשר ריפוי וחיזוק לעצמינו ולמשפחה כולה.

Comments


bottom of page